החלטה בתיק בש"פ 3705/14

1.        בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בגדרה מבוקש כי מעצר המשיבים יוארך החל מיום 1.6.2014, ב-90 ימים או עד למתן פסק הדין בת"פ 1382-09-13 המתנהל בעניינם בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.        בכתב האישום המתוקן בשנית שהוגש ביום 15.1.2014 יוחסו למשיבים 26 אישומים שעניינם עבירות התפרצות וגניבה אותן ביצעו המשיבים, כחלק מחבורה, בין התאריכים 8.4.2013 ל-13.8.2013. על-פי המתואר בחלק הכללי של כתב האישום, המשיבים קשרו קשר עם אחרים (להלן: החבורה) להתפרץ לדירות שונות ולגנוב מהן את תכולתן. ההתפרצויות בוצעו בשיטה הבאה: אחד מאנשי החבורה היה מגיע לדירה המועדת לפריצה, כשהוא מתחזה לשליח, ונוקש על דלת הדירה. כאשר הדייר היה פותח את דלת הדירה ומבקש לדעת מהו טיב המשלוח, היה השליח המתחזה מעמיד פנים כמי שמברר האם נפלה טעות במען. תוך כדי כך, בזמן שהדייר לא שם לב לנעשה, היה השליח יוצר העתק של מפתח הדירה. לאחר מכן היה עוזב את הדירה, עם העתק המפתח, ועל-פי אותו ההעתק שוכפל מפתח נוסף. בהמשך, אחד מחברי החבורה היה מתקשר לדייר ומוסר לו כי ממתין לו שיק מהעירייה בסניף הדואר הסמוך למקום מגוריו, אותו עליו לאסוף באופן מיידי. הדייר היה יוצא לאסוף את השיק, הדירה נותרה ריקה, ומי מאנשי החבורה פרצו אליה באמצעות המפתח המשוכפל.

           החבורה ביצעה את המעשים על-פי השיטה המפורטת פעם אחר פעם, כאשר ברובם המוחלט של המקרים הקורבנות היו אנשים קשישים. החבורה גנבה מתוך הדירות תכשיטים בשווי מוערך של מאות אלפי שקלים, וסכומי כסף מזומן בשווי מוערך של עשרות אלפי שקלים. באחד מהאירועים המפורטים בכתב האישום, חזרו הדיירים לדירה לפני שהמשיבים הספיקו לצאת ממנה. המשיבים, אשר הופתעו, פרצו במהירות מהדירה, תוך שדחפו את דיירת הדירה - אישה כבת 80 - והפילו אותה במורד המדרגות, בכוונה להימלט מהמקום עם השלל. בשל העובדות המפורטות לעיל יוחסו למשיבים עשרים ושלוש עבירות התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עשרים עבירות גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; עשרים ושש עבירות קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; עבירת תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 381(א)(2) לחוק; עבירת ניסיון התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406(ב) וסעיף 25 לחוק; ועבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. ביום 12.9.2013 התקיים בבית משפט השלום דיון ראשון בבקשת המעצר, בגדרו הסכימו באי-כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה, ובסיומו קבע בית המשפט כי יוגשו תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים (מ"ת 1435-09-13, כב' השופטת מ' בן ארי).

           בתסקיר שהוכן אודות המשיב 1, יליד 1990, צוין כי הוא נעדר עבר פלילי, אך מגלה מרדנות ביחס לגורמי סמכות משפחתיים ופורמאליים ו"קיים סיכון למעורבות שולית חוזרת" מצדו. לאחר שנבחנו נסיבות חייו וחלופת המעצר שהוצעה, המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר הכוללת בין היתר תנאים מגבילים של מעצר בית בפיקוח הוריו ואיזוק אלקטרוני. בתסקיר שהוכן אודות המשיב 2 צוין, כי מדובר ביליד 1987 בעל דפוסי חשיבה עבריינים המאופיין באימפולסיביות, אשר הורשע בשנת 2008 בעבירות התפרצות וגניבה. עוד נאמר, כי המשיב 2 סובל מבעיית התמכרות לסמים, ואף שביקש להשתחרר למסגרת טיפולית סגורה לנפגעי סמים, לא הביע נכונות לקבל טיפול בבעיה במסגרת מעצרו או על-ידי גורמי השב"ס. משכך, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

           לרקע האמור בתסקירים, ניתנה ביום 9.10.2013 החלטת בית משפט השלום בבקשה למעצר עד תום ההליכים, בגדרה צוין כי קיימת עילת מעצר כלפי שני המשיבים, מפאת חומרת העבירות וריבוין. בית המשפט החליט לדחות את המלצת שירות המבחן ביחס למשיב 1 בנימוק כי לא ניתן ליתן בו אמון שיציית למפקחים שהוצעו, וכי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. אשר למשיב 2, קיבל בית המשפט את האמור בתסקיר המעצר. לפיכך הוחלט על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים.

4.        על החלטת בית משפט השלום לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים הגישו שני המשיבים עררים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ת 23142-10-13 ועמ"ת 52836-10-13, שנדונו בפני כב' השופט צ' קפאח). בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.10.2013 נדחה עררו של המשיב 1, תוך שצוין כי האמור בתסקיר המעצר אינו מאפשר את שחרורו למעצר בית, וכי לנוכח שיטת ההתפרצויות, אשר כוללת גם שיחת טלפון לקורבנות הגניבות, אין מניעה כי המשיב 1 ימשיך בפעילותו העבריינית גם מביתו אם ישוחרר לחלופת מעצר. ביום 28.10.2013 דחה בית המשפט המחוזי גם את עררו של המשיב 2. ביחס לשני המשיבים צוין, כי הם אינם עוברים את משוכת האמון הנדרשת כתנאי לשקילת חלופת מעצר.

5.        ביני לביני, הגיש המשיב 2 בקשה לעיון חוזר על החלטת המעצר, בגדרה ביקש לאפשר לו להשתלב בקהילה טיפולית לצורך הליך גמילה. בית משפט השלום הורה על עריכת תסקיר מעצר משלים בעניינו. בתסקיר המשלים שהוכן אודותיו והוגש ביום 27.1.2014 צוין כי המשיב 2 שולב במסגרת המעצר בפרויקט טיפולי קבוצתי ומוסר בדיקות שתן נקיות מסמים. נוכח מגמה זו התרשם שירות המבחן כי חלה הגמשה כלשהי בעמדותיו המסייעת להפחתת הסיכון הנשקף ממנו. יחד עם זאת העריך שירות המבחן כי המשיב 2 טרם בשל לטיפול במסגרת קהילתית, ולכן לא המליץ על שחרורו ממעצר. בהחלטת בית משפט השלום מיום 2.3.2014 בבקשה לעיון חוזר, אומץ האמור בתסקיר המשלים, והוחלט כי טרם בשלה העת לשחרור המשיב 2 לחלופת מעצר. ערר שהגיש המשיב 2 על החלטת בית משפט השלום נדחה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.3.2014 (עמ"ת 1659-03-14, כב' השופט צ' קפאח), תוך שנקבע כי שירות המבחן יעדכן את בית המשפט ככל שיחול שינוי ממשי.

6.        ביום 30.3.2014, בעקבות האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים אודות המשיב 2, בגדרו המליץ לתאם למשיב 2 ראיון קבלה לקהילה הטיפולית הסגורה "רטורנו", נוכח נכונותו לערוך שינוי בחייו ולהיגמל מסמים. על רקע זה הגיש המשיב 2 בקשה דחופה לקביעת דיון בבקשה לעיון חוזר. ביום 9.4.2014 ניתנה החלטת בית משפט השלום המאפשרת למשיב 2 לצאת לראיון קבלה בקהילה הטיפולית. ביום 24.4.2014 הוגש תסקיר נוסף בעניינו של המשיב 2 בו נאמר כי הוא נמצא מתאים להשתלב בקהילה, ולכן הומלץ לשחררו לקהילה הטיפולית. בימים 18.5.2014 ו-1.6.2014 שב שירות המבחן על עמדה זו בתסקירים נוספים שהגיש  (יוער, כי במקביל הגישה המבקשת את בקשת הארכת המעצר דנא, ובהחלטתי מיום 29.5.2014 הורתי כי המעצר יוארך עד למתן החלטה אחרת, על מנת שימוצו הליכי העיון החוזר). ביום 5.6.2014 ניתנה החלטת בית המשפט השלום בבקשה לעיון חוזר, בגדרה אומצה עמדת שירות המבחן ונקבע כי המשיב 2 ישוחרר לקהילה הטיפולית.

7.        על החלטת בית משפט השלום הגישה המבקשת ערר לבית המשפט המחוזי (עמ"ת 9646-06-14, כב' השופט ד' רוזן), אשר התקבל ביום 8.6.2014. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב 2 היא רבה, וכי "הליך שיקום, ככלל, אין מקומו בשלב המעצר". לפיכך הוחלט כי המשיב 2 יישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשת רשות ערר שהוגשה לבית משפט זה נדחתה בהחלטת השופטת א' חיות מיום 16.6.2014 (בש"פ 4051/14), בנימוק שהיא אינה מגלה עילה לעיון ב"גלגול שלישי". יחד עם זאת, ציינה השופטת  חיות כי:

"אין לכחד כי המבקש נתון במעצר במשך פרק זמן בלתי מבוטל וכי על פי תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו נראה כי השכיל לנצל את תקופת מעצרו לטובה והחל בצעדים ראשונים של גמילה במסגרת הפרויקט המופעל בבית המעצר, עד כי שירות המבחן המליץ ושב והמליץ לאפשר לו להמשיך מהלך זה בקהילה הטיפולית 'רטורנו'. כפי שצוין, נתונים פרטניים אלה בעניינו של המבקש אינם עילה למתן רשות ערר, אך לא מן הנמנע (ואינני מחווה דעה בעניין זה), כי הם ישקלו לטובת המבקש בעת ההכרעה בבקשה להארכת מעצר התלויה ועומדת בעניינו בפני בית משפט זה. זאת משום שבמסגרת בקשות הארכה מובאים בחשבון, בין היתר, נתונים פרטניים ושיקולים מסוג זה".

8.        אשר למשיב 1, ביום 19.5.2014 הוגשה אף מצדו בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד לתום ההליכים. בגדר הבקשה נטען, כי חלוף הזמן ושינוי נסיבות הבא לידי ביטוי בגילוי עובדות חדשות בתיק וכרסום בתשתית הראייתית במהלך שמיעת התיק העיקרי, מצדיקים לשחררו לחלופת מעצר. ביום 16.6.2014 דחה בית משפט השלום את הבקשה, תוך שהדגיש כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה אשר לא ניתן לאיין אותה בחלופת המעצר שהוצעה (אותה חלופה אשר נדחתה בהחלטת המעצר המקורית). עוד נאמר, כי לא חל כרסום ראייתי המצדיק היעתרות לבקשה.

ההליך העיקרי

9.        כעולה מן הבקשה, ומדברי באי-כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי, נכון לעת הזו נסתיימה פרשת התביעה, כאשר המבקשת ויתרה על שני אישומים שהופיעו במקור בכתב האישום. בשלב זה קבועים לפרשת ההגנה שלושה מועדי דיון בתאריכים 3.7.2014, 9.7.2014, ו-10.7.2014. בנוסף, ביום 23.6.2014 קבע בית משפט השלום (כב' השופט ש' אבינור) כי: "נוכח היקף ההליכים בתיק, כמו גם העובדה שהנאשמים מצויים במעצר מזה תקופה ממושכת, ככל שהמועדים הקבועים לא יספיקו, התיק ימשיך להישמע, עד תום, בימים מלאים ורצופים, מתחילת פגרת הקיץ ועד תום שמיעת הראיות והסיכומים".

10.      אעיר, כי מעיון בנספחי הבקשה עולה כי השתלשלות הענייניים בהליך העיקרי, ככל שהדבר נוגע לניהול ההליך מצד המשיבים ובאי-כוחם שהתחלפו בשלביו הראשונים, הייתה בעייתית בלשון המעטה. בתמצית ייאמר, כי בירור ההליך התעכב מספר פעמים בעיקר בשל קשיים בהסדרת ייצוגם של המשיבים, והגשת בקשות שונות מצד המשיבים ובאי-כוחם להחלפת הייצוג בתיק. בנוסף, באי-כוח המשיבים הגישו בקשות שונות לדחיית דיוני ההוכחות שהיו קבועים בהליך; לא הופיעו לחלק מהדיונים שנקבעו; ובא-כוח המשיב 2 הגיש בשלב מסוים בקשה לפסילת המותב הדן בתיק (אך שב בו במהרה מבקשה זו). בית משפט השלום הדן בהליך העיקרי הביע את מורת רוחו מהתנהלות המשיבים ואף קבע באחת מהחלטותיו מיום 6.3.2014 כי "מצב הדברים שנוצר בתיק הזה, בשל התנהלות הנאשמים בכל הקשור לייצוגם, אינו סביר", תוך ששב והזכיר כי מדובר בתיק שבו המשיבים עצורים עד לתום ההליכים.

טענות הצדדים